"המנהיג הטוב הוא אדם שמאוד רואה את האדם האחר"

ד"ר קרן בן יצחק, מומחית למדעי המוח, טוענת שאפשר לראות "מנהיגות נכונה" גם בקרב יונקים שאינם בני אדם ולכן הוא צריך להיות "מטפל" אם הוא רוצה להיות דמות קריטית להצמחת האחר. ואולם, המוח האנושי הרבה יותר מתוחכם מזה. "המנהיג חייב להכיר את אנשיו לעומק. חייב לדעת מה הם צריכים, ממה הם מפחדים כדי להניע אותם". בן יצחק מעניקה לנו ראיון מרתק על איך נראית מנהיגות במוח האנושי.

ד"ר קרן בן יצחק

אחד מחוקרי המוח המובילים בעולם, רוברט ספולסקי, משוכנע שאין דבר כזה "חופש בחירה".

באינסוף מחקרים מדעים הוא מוכיח שההתנהגות שלנו - מהדברים הגדולים כמו ההתנהלות שלנו מול אנשים שאנחנו אוהבים ועד הדברים הקטנים כמו טיק בעין - מושפעת כמעט כולה מביולוגיה, פיזיולוגיה והכימיה של המוח.

ויש לו יותר ממספיק מחקרים וראיות כדי להוכיח זאת.

בספרו מ-2017 - Behave: The Biology of Humans at Our Best and Worst - הוא טוען וגם מוכיח שההתנהגויות שלנו לא נשלטות על ידנו אלא מושפעות מהסביבה החיצונית, מגנטיקה, מהיסטוריה אישית ומהתגובות הרפלקסיביות לגירויים. והמחקרים שהוא מציג (והוא גם היה שותף ביצירתם) אכן מראים שהמוח שלנו מקבל החלטות באזורים שעליהם אין לנו שליטה.

למשל, לפי המחקרים, המצב הסוציו-אקונומי שלנו משפיע באופן ישיר ומאוד דרמטי על המוח שלנו עוד כשאנחנו ברחם - זה לא משהו שאנחנו שולטים עליו. המוח שלנו גדל טוב יותר עם תזונה טובה יותר בין הגילאים אפס לשלוש - שוב משהו שאנחנו לא שולטים עליו.

לטענתו של ספולסקי במצב כזה, בו המוח שלך מושפע לחלוטין, מהגנטיקה שלך, מההורמונים שלך, מהסביבה שלך, מההיסטוריה האישית שלך, מהתזונה שלך כתינוק ומאירועים שעברת כילד – אין לך "בחירה חופשית".

ואולם, לפי ד"ר קרן בן יצחק - מומחית למדעי המוח, בוגרת המרכז לחקר המוח באוניברסיטת בר אילן, בוגרת תואר שני בפסיכולוגיה מחקרית-ניסויית ומרצה באקדמיה ובמסגרות שונות - למנהיגים ולמנהיגות יש השפעה כבירה על הבחירות שנעשה בעתיד - כאינדיבידואלים וכאומה.

"המושג אלפא הוא המצאה אנושית ולא קיים בטבע"

"במדעי המוח, כשמדברים על אופי, מדברים על דפוסי התנהגות - שאלו התנהגויות עקביות שלרוב הן פועל יוצא של המסרים שקלטנו בחינוך שלנו, בסביבה שבה נולדנו ובתוכה צמחנו וגם יש השפעה גדולה על זה בשלב הטרום-לידתי של התפתחות המוח. למשל, אם מישהי, שנושאת ברחמה עובר, חשופה לסטרס כרוני מאוד משמעותי בשלבים ממושכים של הריון זה, מעלה את הסיכוי שיוולד תינוק עם נטייה מוגברת לאלימות. כלומר, מתפתחים אצלו ברחם קולטנים במספר לא תקין של הורמון הקורטיזול. אבל לדעתי מנהיגות היא קריטית להתמודדות עם הדברים שאנחנו לא יכולים לשלוט עליהם. היא קריטית למה שאנחנו, כבני אדם, זקוקים לו".

המוח שלנו התפתח כמוח של יונק אבל עם תוספות משמעותיות שאין לחיות אחרות ומעניקות לנו יתרון הישרדותי ואבולוציוני. המשמעות של ההתפתחות החלקים במוח שאין ליונקים אחרים על האנושות היא קריטית בעבר שלנו כבני אנוש - וגם לעתיד שלנו.

"אם אתה מסתכל על אורך ההיסטוריה, הסטנדרטים ההתנהגותיים של מנהיג מאוד משתנים" אומרת ד"ר בן יצחק, שביום-יום עוסקת בפסיכותרפיה וגם מגישה את הפודקאסט "והמוח רץ- הכל על הקשר בין פעילות מוחית לפעילות גופנית" בשיתוף ד"ר דנה אדלר. "זה נוגע במה נכון, ומה מוסרי לאותה תקופה אבל יש דברים שלא משתנים כי אנחנו יצורים שהתפתחו אבולוציונית בטבע ואפשר לראות בברור התנהגות נכונה של מנהיגים בטבע אצל יונקים אחרים".

למשל, כל עניין מושג "האלפא" הוא לא מעולם החי.

"המושג "אלפא" זו המצאה אנושית" אומרת בן יצחק. "אין דבר כזה בטבע. בטבע יש מי שמנהיג אבל לפני שאנחנו מגיעים לבני אדם, בוא נשאר ברמה הראשונית ביותר - כי אנחנו יונקים. אנחנו ממשפחת היונקים. זו החמולה שלנו. משפחתנו המורחבת. ובמחקרים על יונקים, אנחנו מגלים שהדבר הראשוני ביותר - שקשור לחוויית ההישרדות הקיומית של כל יונק - זה משהו שמורכב משלושה אלמנטים: וודאות, שליטה ומסוגלות".

"במחקרים על יונקים, אנחנו מגלים שהדבר הראשוני ביותר - שקשור לחוויית ההישרדות הקיומית של כל יונק - זה משהו שמורכב משלושה אלמנטים: וודאות, שליטה ומסוגלות".

אלו שלושה רכיבים אישיותיים הכרחיים לקיום של היונק?

"אנחנו פותחים את העניים מכל יום מחדש, יוצאים החוצה מהמערה ואנחנו חייבים להרגיש - גם אם אנחנו בני האדם מרגישים שזה אשליה כי ברור שאנחנו לא יכולים לשלוט בהכל או לצפות בהכל ולא מסוגלים לעשות דברים - אבל אנחנו חייבים להרגיש שאנחנו מסוגלים לצפות מה שיקרה. המוח כל הזמן עסוק בזה, כל הזמן מנסה לנבא, כדי להתנהל בעולם - אפילו שהעולם לא צפוי, לא ידוע, לא בהכרח יכולים לשלוט בו".

לפי בן יצחק "יונק שיספק את החוויה הזו לשאר חברי הלהקה או השבט שלו, יש לו סיכוי גבוה יותר להתבלט ולהיחשב ל'מנהיג'. החיה שמספקת וודאות, שליטה ומסוגלות - את התחושה שאני כאן איתך ואתה מרגיש בטוח יותר ובעל סיכויים גבוהים יותר לשרוד בזכות הנוכחות שלי איתך, זה הבסיס למנהיגות אצל יונקים".

זה לא קל להשגה. ובעולם החי, זה תלוי הרבה פחות במוח והרבה יותר בכוח פיזי.

"אצל יונקים הרבה יותר פשוטים ופחות מתוחכמים מאיתנו, התחושות הללו של וודאות, שליטה ומסוגלות קשורות בעיקר לגודל, כוח פיזי, היכולת להרביע נקבות, מספר הצאצאים שמביאים" אומרת בן יצחק. "וזה כנראה היה גם ככה אצל האדם הקדמון ובגלגולים קדומים שלנו. היום זה כמובן הרבה יותר סבוך. כי אנחנו הרבה יותר מפותחים ואנחנו זקוקים הרבה יותר מאשר לכבוש טרטוריה ולהעמיד צאצאים. אבל גם היום אדם שידביק, יטפטף, אבקה של וודאות, שליטה ומסוגלות על סובביו, ייתפס ככריזמטי, כמסוגל, כמוביל, כמנהיג. אנחנו אוהבים להיות בחברת אנשים כאלה. רובנו לפחות. החלק במוח שאחראי על הפעולות האינסטינקטיביות צריך להרגיש את התחושות האלה. חלקים מאוד עמוקים וקדומים כמו יצר ההישרדות".

"אופי לא קשור רק למערכת הרגש"

כלומר, המשימה הכי בסיסית של מנהיג של יונקים זה לייצר תחושה של וודאות, שליטה ומסוגלות. מזה מתחילים לבנות את מבנה האופי המפואר של מנהיג אמיתי.

"הדבר הזה שקוראים לו אופי הוא מבנה נפשי" אומרת בן יצחק. "וזה לא קשור אך ורק למערכת הרגש. מבנה אופי קשור לחלקים הפרונטליים והקדם פרונטליים של המוח - כלומר החלקים המתקדמים יותר, חלקים שהם חלק ממערכת הרגש. שהם כל הזמן באינטראקציה אחד עם השני ומקבלים ומעבירים מידע בכל מה שקשור לניהול רגשות, תכנון מטרות ארוכות טווח ומשימות מורכבות אחרות. החלקים הללו קשורים מאוד לדימוי עצמי, ביטחון עצמי, האופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו. החלקים האלה במוח הם אנושיים לחלוטין ולא קיימים בחיות אחרות. לנו יש מודעות עצמית. וזה מאוד מתקשר למנהיגות אנושית. אבל גם היום אנחנו יודעים שבמוח האנושי יש מסלולים במוח. מסלול הערכת העצמי, וזה דבר שנבנה בתהליך החברות גם. אנחנו בעיקר משייכים אותו לסביבה. כמה לימדו אותי שאני ראויה, שאני טובה, שהקיום שלי הוא לא מיותר חס וחלילה, שאני מסוגלת - זה מאוד קשור לתחושת מסוגלות וכו'".

אז במה שונה, באופן מהותי, אופי של מנהיג לאופי של אדם שאינו מנהיג?

"בעיני, המנהיג הטוב הוא אדם שנתפס כאדם שמאוד רואה את האחר. שמסוגל לתת הכרה לאחר. שהוא באיזשהו אופן יש לו היבטים אלטרואיסטים. לאו דווקא כי הוא צריך לסכן את עצמו למען האחר בפועל אבל האחר חשוב לו באמת. זו האג'נדה של המנהיג. ולכן המנהיג הוא אדם שחייב להפגין אמפתיה. אדם שחייב לשאת בתוכו תחושת מסוגלות מאוד מאוד גבוהה".

למה מנהיג חייב להראות אמפתיה?

"בעיני יש הבדל בין אינסטינקטים הוריים ואינטרסים הישרדותיים לשמירת הלהקה - שאם היא תחוסל, אאבד את הצאצאים שלי ואת הטריטוריה שלי, לבין תהליכים מתקדמים ומתוחכמים הרבה יותר שאנחנו רואים גם אצל קופי אדם אבל בעיקר אצל בני אדם. כשאני מדברת על אמפתיה, אני לא מדברת רק על הדאגה לאחר ברמה של אספק לך מינרלים וחלבונים כדי שתשרוד ובכך תחזק את השושלת שלי ואת ההישרדות שלי כי נשמור טוב יותר על השטח. אני מדברת על היכולת להקריב למען האחר, הזר, לא הילד, לא המשפחה - על חשבון היצרים והדחפים שלי. זה יכול להיות ברמת אני מוותר על זמן עם המשפחה שלי כדי להיות עם חבר שצריך עזרה, וזה גם הרבה יותר גדול מזה".

לפי קרן בן יצחק: "מנהיג טוב הוא סוג של care giver, כלומר מטפל שהוא דמות קריטית להצמחת האחר. זה כמו מפקד שהוא לא אבא או אמא של החיילים שלו אבל כן צריך להראות היבטים הוריים - גם ברמה של לתת להם תחושה של ביטון וליצור אמון - בצורה מאוד דומה לתהליך שתינוק עובר, בהנחה שהתינוק גדל בסביבה נורמטיבית ולא סובל מהתעללות. שוב, זה הצורך הטבעי של כולנו. אנחנו יצורים חברתיים ואנחנו לא יכולים לשרוד בלי האחרים, בלי הסביבה. אנחנו נולדים ובלי מטפל קרוב אלינו בשנים הראשונות של חיינו, אנחנו פשוט לא נשרוד. התינוק האנושי הוא צאצא היונקים הכי חסר אונים בטבע. הפיל נולד ותוך כמה דקות או שעות מצטרף בהליכה ללהקה ששומרת עליו. חיות אחרות מסוגלים לינוק לבד או נמצאים צמוד לאמא ותוך מספר שבועות לומדים כבר איך להסתדר לבד בעולם. אצלנו תהליך ההתקשרות עם המטפלים הקרובים שלנו, אמא ואבא, הוא ארוך מאוד. ההורה המטפל חייב להקריב המון זמן, למעשה עד אינסוף, כדי לטפל, לעזור ולתמוך מבחינה רגשית בצאצא האנושי שלו".

ומנהיג צריך לקחת את זה בחשבון מול האנשים שלו?

"אנחנו לא אובייקט, אנחנו סובייקט. אנחנו זקוקים להכרה, אנחנו זקוקים לתשומת לב. אם נולדנו והתייחסו אלינו כמו אל חפץ, אז הטראומה היא קשה ממש. זה פשוט יגרום למוח לא להתפתח בצורה תקינה. מנהיג חייב, בטח בארגון שיש בו סכנת חיים כמו הצבא, לראות את האנשים שלו. למלא אחר הצרכים שלהם. לספק להם וודאות, שליטה ומסוגלות וגם להראות שאיכפת לו מהם. שהוא רואה אותם. שהוא מבין אותם. הרי איך מנהיג יכול לגרום לחיילים להאמין בו בסביבה כל כך מסוכנת כמו שדה קרב? הרי זה נוגד את כל האינטרסים ההישרדותיים שלנו ולכן המוח של כל חייל בסיטואציה כזו חייב תחושה חזקה מאוד של מסוגולת, שהוא יקבל אותה רק ממפקד שיודע לתת לו ביטחון בעצמו, שרואה אותו, שמבין את הפחדים שלו ונותן לו את ההוראות שהוא הכי צריך לשמוע לפני שהוא יוצא לקרב. בשביל שהוא ידע את כל הדברים האלה, המנהיג חייב להכיר את אנשיו לעומק. חייב לדעת מה הם צריכים, ממה הם מפחדים".

"אנחנו יצורים חברתיים ואנחנו לא יכולים לשרוד בלי האחרים, בלי הסביבה. אנחנו נולדים ובלי מטפל קרוב אלינו בשנים הראשונות של חיינו, אנחנו פשוט לא נשרוד. התינוק האנושי הוא צאצא היונקים הכי חסר אונים בטבע. הפיל נולד ותוך כמה דקות או שעות מצטרף בהליכה ללהקה ששומרת עליו".

פחד הרי הוא במוח שלנו, הוא קריטי להישרדות שלנו, נכון?

"אם אני כרגע הולכת בשביל במושב ומקשיבה לפודקאסט ולפתע אני רואה נחש צפע, כל המשאבים שלי מופנים לזה. אני כבר לא עוסקת בפודקאסט. אני אמורה, כחיה הישרדותית, להתפקס על הנחש צפע עד שהאיום הזה יוסר. זה מאוד ברור. אבל הפחדים והחרדות של כל אחד מאיתנו, הם הרבה יותר מורכבים מנחש צפע על השביל. יש לנו מוח מאוד מפותח בעיקר החלקים הקדמיים. שהפעילות שבו היא גם פועל יוצא של הביוגרפיה האישית של כל אחד אחד מאיתנו. הכל קשור גם להשקפות עולם שהפנמנו, מסרים שהפנמנו. אפשר לראות את זה בקשת הפוליטית החברתית כמובן. המוח שלנו יודע מה יותר חשוב ממה, ואז יש מקום לפרשנות של מידת האיום. מנהיג טוב יגרום לאנשיו להרגיש שהם מסוגלים ויכולים להתמודד עם הסכנות - אם זה נחש צפע ואם זה איום מתוחכם יותר. הוא לא ישתמש באיום הזה כדי לשלוט באנשים אלא יהפוך אותנו למסוגלים יותר להתמודד. יש לנו כלים נוירולוגיים שמסייעים לנו להתמודד: גמישות מחשבתית, קבלת החלטות ופתרון בעיות. כל החלקים במוח לא בהכרח יעבדו ביחד - יש הרבה קולות שונים כי הרבה חלקים משמיעים קולות שונים ומדי פעם מתנגשים. אז במקום שאין וודאות, ויש חוסר אונים, המנהיג הטוב בא ומספק מסוגלות שאפשר להתמודד".

"כלומר אין באזור הזה מים, זה מסכן אותנו כשבט, צריך לנדוד למקום אחר, אנחנו מסוגלים לעשות את זה - אחריי!" כזה? זה הבסיס למנהיגות האנושית?

"כן אבל זה יותר מורכב מזה. לפני כמה שנים היה לי מטופל שהיה ביחידה מובחרת והפחד הגדול שלו היה מה הוא יעשה כשהוא צריך להגן על עצמו אם ילד יתקוף אותו. זה הכניס אותו לסטרס נוראי. הוא פחד, פחד משתק ממש, שהוא ייכנס למחנה פליטים וילד התייצב מולו עם נשק או סלע והוא יצטרך לפגוע בו כדי לשרוד. וזה היה יכול להכניס את אותו לוחם למצב של בלאק-אאוט. ברגעים כאלה, אמיגדלה - אזור קדום יותר במוח שלנו, שנמצא בשתי הספרות של המוח ושייך למערכת הרגש - יכולה לבצע מחטף - כלומר לגרום למוח "לוותר" על כל מה שהופך את המוח לאנושי. הדחף ההישרדותי מצפצף על הקוגניציה, המוסר, הערכים ומגיע להחלטה מהירה והישרדותית. זה יכול להתרחש במוח של כל אחד ואחד ללא קשר כמה אדם מוצלח, נעים הליכות, טוב לב וכו'. אם המשאבים כולם מתמקדים באיום, בסכנה, אתה לא שונה מחיה. ולכן, אנחנו חייבים לטעת בחיילים שלנו - בטח אלו שנחשפים לדברים נוראיים - את האמונה שאנחנו מחזיקים אותם ושהם יכולים לבוא אלינו גם בעת הצורך. אחרת יתחילו בעיות - בזמן הקרב אבל גם לטווח הארוך. כלומר, הרבה יותר יעיל להגיד לכל חייל שנכנס לעזה , אל תדאגו ממה שקורה פה אתם תקבלו את כל הטיפול הרפואי והנפשי שאתם צריכים, יש לכם את הגב שלכם - מאשר להם 'אל תראה בעיניים', תהרוג כל מה שזז וכו'. זה המסר. אני לא אשת צבא אבל כן, חד משמעית הלוחמים צריכים להבין שיש להם גב. שיש להם אבא ואמא והמפקדים צריכים להבין שגם במבצע הנוכחי הם יהיו בסדר ואולי גם במבצע הבא, בעתיד הסיכוי שהם יצאו מתפקוד, או יהיו בתפקוד לא טוב, גדל אם המסר הזה לא מועבר. מנהיגות טובה זה גב. אני הגב שלכם. מנהיגות לא טובה זה מסיכה. כולכם אמורים להטות את אותה מסיכה שנופלת ברגעים קשים".

בוא נדבר קצת על האופי והמוח של מנהיגים גרועים.

"פעמים רבות המנהיג הגרוע הוא נרקיסיסט פתולוגי. זה יכול להיות חלק מפסיכופתיה קלינית אבל אני רוצה לשים כאן כוכבית אדומה ובוהקת. יש הבדל בין הבדל בין מהווים נרקיסיסטים, שהם טבעיים לכל אחד, לבין הבדל הפרעת אישיות נרקיסיסטית ואנטי סוציאלית, יש ביניהן חפיפה. אז הנרקיסיסט הפתולוגי לא יכול באמת להזדהות עם הכאב של האחר. אין לו יכולת אמפתית. אין לו את היכולת או הרצון להעצים את האחר. הוא לא יכול לגרום לאחר להרגיש מסוגל. זה מה שמפריד בין המנהיג הבריא למנהיג הנרקיסיסט. המנהיג האחר רוצה שליטה, וודאות ומסוגלות לעצמו. הוא עושה את זה על ידי הקטנת האחר, הגדלת עצמו, ריכוז כל הכוחות לידיו. זו לא באמת מנהיגות, אלא השתלטות".

ומנהיג נרקיסיסט, אפילו הורה נרקיסיסט, לא יהיה care giver.

"כן. אבל חשוב להגיד. נרקיסיזם זה מנעד. בקצה הגרוע שלו זה מבנה פתולוגי של המוח ונשמע עליו בחדשות מה שנקרא. זה נכון גם לאישיות אנטי-סוציאלית. רבים מאיתנו מסתובבים עם מהווים נרקיסיסטים מתונים ואין סתירה בין רמה מאוד מתונה או נמוכה של נרקיסיזם לבין היכולת להנהיג. וזה כן חשוב לומר. בבסיס הפרעה אישיות נרקיסיסטית עומד עצמי מאוד ריק. הנרקיסיסט הוא איש לא מסוגל לשאת את עצמו. יש שם שנאה עצמית תהומית. ריק קיומי. אין תכלית. שנאה עצמית. זה עשוי להיווצר בגלל איזשהי פגיעה מאוד מאוד ראשונית וחמורה בדימוי העצמי. ומאוד קשה לשאת את זה ולגדול עם זה. זה חוויה קיומית שאי אפשר לשאת אותה ולכן המוח יוצר - כמו כל מצוקה ברמה הקלינית - נתיב בריחה."

כלומר אבא שלי שנא אותי, אמא שלי התעללה בי, עמוק בתוכי אני מרגיש לא ראוי לחיים ובשביל לכסות את הבור הזה אני מגלם דמות כל יכולה?

"כן, זה בור שאי אפשר למלא וכל הזמן מנסים למלא אותו באיזשהו סיפור שמאמינים בו. זה קשור להעצמה עצמית, לחשיבה שאני מורם מהשבט, מהעם. זה מוביל לתחושות כל יכול. תחושת אומניפוטנטיות. וזו גם תחושה עצמית של מותר לי לדבר עלייך ואלייך איך שאני רוצה. אני יכול להחפיץ אותך. יכול לבטל אותה. הרבה נרקיסיסטים היו קורבן של נרקיסיסטים כמו שרוב הגברים המכים הוכו בעצמם והרבה פדופילים היו קורבנות של פדופילים בעצמם. כשאני מדברת על הפרעת אישיות נרקיסיסטית, אני באמת מדברת על עצמי מאוד שנוא, מאוד ריק, עם ערך עצמי ששואף לאפס, שחייב להקטין את סובביו כדי להרגיש טוב. שחייב לרכז את כל אמצעי השליטה, שחייב להשליט אימה ופחד וכוחניות כדי לסבול את עצמו. חייב להרגיש שסוגדים לו. רק כך הוא בעצם קיים".

האם האקלים התקשורתי והפוליטי הנוכחי, בעצם מעניק יתרון לאדם נרקיסיסט שאומר, מבטיח ומאמין שהוא יטפל בהכל בעצמו?

"אני חושבת שיש כאן כמה גורמים משפיעים. אם תדמיין להקת אריות בשטח בסֵרֵנְגֵטִי. יש להם טרטוריה, להקה, נקבות וגורים. כמובן שיש כללים וכללי משחק - יש צייד ויש חלוקת צייד, יש הזדווגויות וטיפול בגורים. ואז כמה זכרים - מגיעים לפאתי הטריטוריה של הלהקה - כללי המשחק משתנים. אם יש איום על הטריטוריה, כללי המשחק משתנים לגמרי וכך גם כללי המשחק של האריה המנהיג. הוא יהיה יותר אגרסיבי עם חברי הלהקה. הוא יהיה יותר דרוך. הלביאות גם יהיו הרבה יותר אגרסיביות - גם כלפי הגורים. הם לא יפגעו בהם אבל כן יפגינו פחות סבלנות. וזה מאחר שהמוח של היונקים מפנה את כל המשאבים לאיום ופחות להתנהלות כלהקה. ככה גם אנחנו מתוכנתים דרך אגב. מנהיג רע יכול להפוך את האיום הזה לאמצעי של שליטה ויש בזה היבטים הישרדותיים רציונליים אבל המנהיג הציני והנרקיסיסט לא יגרום לאנשיו להרגיש שהם מסוגלים להתמודד עם האיום אלא ינצל את האיום כדי לחזק את הנרקיסיזם שלו. ואז יש חברה עם הרבה יותר אלימות, הרבה פחות סובלנות, הרבה פחות נתינה. כשיש איום, בהנחה שהדבר הזה נתפס כאיום קונקרטי, רוצים לגזול ממני את השטח ולמעשה להוביל אותנו להכחדה, הכל משתנה."

מה עובר למנהיג במוח?

"זה אולי קצת נאיבי להגיד מה שאומר עכשיו אבל מנהיגות לא מתחילה באג'נדה שבמרכזה אדם רוצה להיות מנהיג. היא מתחילה בראיית הטוב, בראיית הבריא, בראיית האופק. היא מתחילה בראיית הסביבה. ברצון שלך לעזור לסובבים. וזה גם מקום מאוד בודד. מנהיג צריך את היכולת לשאת את עצמו לבד ולשאת את בדידותו. כי בסופו של דבר המנהיג הוא בודד. אנשים שחושבים על מנהיגות או תופסים את עצמם כמנהיגים, צריכים להבין שהם יהיו לבד. שהם יקבלו על עצמם אחריות על חיים של אחרים וזה עול. וזה לבחור לחוש בבדידות הזו."

"מנהיג טוב יגרום לאנשיו להרגיש שהם מסוגלים ויכולים להתמודד עם הסכנות - אם זה נחש צפע ואם זה איום מתוחכם יותר. הוא לא ישתמש באיום הזה כדי לשלוט באנשים אלא יהפוך אותנו למסוגלים יותר להתמודד"

מה הופך מנהיג למנהיג חזק באמת?

"שוב, זה קצת נאיבי להגיד את זה בימנו אבל לחשוף חולשה, להיות פגיע, בצורה כזו שזו הבחירה שלך - זה משהו שמאוד יכול לעזור להבנה של האחר - ועל זה נשענת המנהיגות. קודם כל, זה מנרמל מצוקות ועוזר לאחרים להבין את המסוגלות שלהם להתמודד איתן. וזה נכון לא רק למנהיגים אזרחיים. מנהיג טוב בצבא, המפקד שהולכים אחריו לשדה הקרב, צריך להיות בנאדם שהוא בנאדם שאפשר לבטוח בו, לתת בו אמון. כשאני חושבת על המנהיגים הנכונים ביותר והטובים ביותר, הם בני אדם, בני אדם שמודים בפחדים שלהם ומראים מסוגלות להתמודד איתם. הרי מה זה אומץ אם לא לפעול כמו שצריך תחת השפעת לחץ גדול ופחד גדול? ולכן מנהיג שמודה בפחד ועדיין יוצא לקרב, מראה לכולם איך הם מסוגלים להתמודד עם פחד. הרי אם אין פחד, אין אומץ. חוסר פחד זה פתולוגי. זה קשור להפרעת אישיות אנטי-סוציאלית ואפשר לראות את זה בסריקות מוח. הפחד נחוץ וטבעי ונובע ממצב של מוח בריא. המנהיג הטוב מפחד. אם לא, אז הוא לא אנושי".

מנהיג צריך להיות אותנטי?

"אני חושבת שהוא צריך לבחור תחת שיקול דעת מתי להיות אותנטי. זאת התשובה שלי. וגם זה חלק מאותנטיות. לדעת מה אני רוצה להגיד ואיך. לדעת להוציא את האמת שמתוכי. כי אני רוצה להוציא אותה באופן שיטיב עם האדם שמולי. עם הקהל שלי. להיות אותנטי זה לא להיות חסר טאקט או חסר רגישות. להפך. להיות אותנטי זה יכולת שמערבת את היכולת שלנו לבחור. אני לא מדברת על אותנטיות במובן של ילדים. הרי, ילדים מאוד אותנטיים. הם עוד לא מווסתים. הם לא מאופקים, לא מבינים את האחר ואת נקודת המבט של האחר. הם מאוד אותנטיים. הם אותנטיים באופן מאוד ראשוני. אני לא מדברת על זה. אני מדברת על הבחירה להיות אותנטי. אני חושבת שזה משהו אחר לחלוטין. אני יכולה להגיד לאדם שהוא חסר טאקט וגם על בנאדם שהוא אלים שהוא מאוד אותנטי. אבל הוא לא שולט בעצמו. "

מנהיגים צריכים לדאוג לנפש של האנשים שלהם?

"שמעתי על מפקדים שלא מאפשרים לחיילים שלהם ללכת לייעוץ או פסיכולוג או מתעמרים בהם על כך - וזו בעיה קשה. וזה העדר מחשבה מוחלט של המפקדים. המראות של הקרב יכולים להשפיע על כל אחד באופן משמעותי ולכן המערכת צריכה לחשוב - מתוך אינטרס שלה - שצריך לדאוג לנפש החייל. כי החייל שמשתחרר וחווה PTSD, הוא לא יהיה חייל יעיל במילואים. צריך לדאוג לכך שיקבל טיפול ויתמודד עם ה-PTSD. זה יהיה מאוד יעיל להגיד לכל חייל לפני הקרב שידאגו לו לטיפול בגוף ולנפש לא משנה מה קורה - מאשר להגיד לו שלא יראה בעיניים ויהרוג כל מה שהוא רואה".

יש השפעה ללאום שלנו על המוח שלנו?

"אני חושבת שאנחנו חייבים אינטראקציות רגשיות ואנושיות כדי להתקיים. זה במובן הבסיסי ביותר של המילה 'להתקיים'. אדם לא יכול להתקיים לבדו בעולם. יש ניסויים שמראים איך כשאדם נמצא לבד - דברים לא טובים קורים במוח שלו – רואים את זה בסריקות. הוא יכול להיכנס לאפלה תהומית, התודעה ממש משתבשת בעקבות בדידות - בטח לא מתוך בחירה. אנחנו מאוד זקוקים לתחושת שייכות ושותפות גורל מאוד מעניקה זו. היא נותנת משמעות וכוח. כשאדם פרטי מרגיש שהוא משתייך לסיפור הרבה יותר גדול, זה נותן לו משמעות, זה נותן לו כוח וזה גם עוזר לו להתמודד עם המצוקות שכולם מסביבו חווים. ואגיד גם שמנהיג טוב צריך להשתלב בתוך הקולקטיב הזה ולא להיות מעליו. הוא צריך להיות חלק מעמו, הוא צריך להיות אדם בשר ודם לפני הכל כדי להנהיג בני אדם שהם בשר ודם כמוהו. הוא חייב לבוא מתוכם ולהבין מאיפה הם באים. הוא חייב להיות עשוי מאותם חומרים. והוא חייב להתמודד עם המצוקות שלו ושל אנשיו - לא לצמצם אותן או לזלזל בהן. הוא צריך לבחור לפגוש בהם. למצוא להן פתרונות".

מה את ממליצה לכל מנהיג?

"יש מערכת במוח שנקראת default mode network - רשת ברירת המחדל. כשאנחנו לא עסוקים בגירויים חיצוניים, זאת הרשת שמתעוררת. אז כשאתה שוכב במיטה, לא עוסק בשום דבר, לא מעבד שום גירוי, זו הרשת שתדלק. חלק ניכר ממנה קשור לקשיבות פנימית. ליכולת להתבונן פנימה - אינטרוספקציה. ובתוך המערכת הזאת ניתן להפעיל הרבה מאוד מיומנות שקשורות לרווחה עצמית או מה שמכנים היום וולביינג. אמפתיה כלפי העצמי, היכולת להרגיע את עצמי, את היכולת לווסת את עצמי, היכולת לחבק את עצמי. אני חושבת שזה המסר - שוב אולי אני נאיבית - אומרת את זה מתוך מישהי מעולם מדעי המוח וכמטופלת, מיינדפולנס זה משהו מאור הכרחי ויש לנו המון דאטה שמוכיח זאת. מוחות של מתרגלים מיינדפלונס נראים טוב יותר. זה מחדד זיכרון, מחדד מסוגלות עצמית, זה מחדד ניהול עצמי. זה עושה פלאים. הקשבה פנימית יכולה להכשיר דור טוב של מפקדים".

מה המסר הראשון שמאמן או מדריך בחמש אצבעות צריך להעביר לחניכיו?

"המסר הראשון שצריך מנהיג להעביר, בטח במסגרת הצבא ובמסגרת ההכנה לצבא זה 'אתם ראויים. אתם בחרתם לבוא לפה. אתם ראויים ממש רק בגלל הבחירה הזו".

ד"ר קרן בן יצחק בסושיאל: ספוטיפיי, יוטיוב, פייסבוק, אינסטגרם.